דף ו עמוד א – ארבע רשויות לשבת , ט"ו אלול התשע"ה, הרב ישי ויצמן

יום חמישי י”ב אלול התשע”ה

סיכם: ר’ אליהו פיין

 

ארבע רשויות לשבת

 

נחלקו התלמודים מה נכלל במנין ארבעת רשויות השבת:

 

בבליירושלמי
רשות היחיד

רשות הרבים

כרמלית

מקום פטור.

רשות היחיד

רשות הרבים

כרמלית

מבואות שאינן מפולשין.

 

הירושלמי מונה כרשות רביעית את המבואות שאינן מפולשין, שיש להם דין מיוחד: מצד אחד הזורק מהם לרשות הרבים חייב, כי יש להם  גדרי רשות היחיד, אבל אסרו חכמים לטלטל בהם חוץ לד’ אמות אא”כ עירבו.

 

לאחר רשימת ארבעת הרשויות, הברייתא מפרטת את דיניהן:

ואיזוהי רשות היחיד?…

ואיזוהי רשות הרבים?…

אבל הים וכו’ והכרמלית…

חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין…

אדם עומד על האיסקופה…

 

הרי שלך לפניך, שאמנם הבבלי מיאן למנות את המבואות שאינן מפולשין, אבל כאשר מפרט את ההלכות של הרשויות, הוא מפרט גם את המבואות שאינן מפולשין, אחרי הכרמלית, כסידור הירושלמי.

 

על כן שואלים הראשונים שלכאורה היו צריכים להיות חמש רשויות!  כיון שיש רשות שהזורק ממנה לר”ה חייב, אבל אסור לטלטל בה חוץ לארבע אמות (מבואות שאינן מפולשין) אין זה כמו רשות היחיד, לא כמו רשות הרבים ולא כמו כרמלית, אלא גדר מיוחד. ואם כן, למה לא כללו אותה בארבעת הרשויות? (עי’ רש”י, תוס’, ר”ן ועוד).

 

הירושלמי אכן מביא את הרשות הזאת כרשות רביעית.

מכאן נראה שהברייתא הבבלית הייתה כמו הירושלמית, אלא שאולי בבבל נעשה שידרוג- במכוון או שלא במכוון- לברייתא הזו, כדי להתאימה לשיטתם. ולכן שינו בבבלי את מנין ארבעת הרשויות, אבל השאירו את אותה רשות רביעית של הירושלמי בהמשך הברייתא, כפי שמופיע בירושלמי.

 

ויש לעיין:  1. למה הבבלי לא מנה מבואות שאינן מפולשין?  2. למה הירושלמי לא מנה את ‘מקום פטור’?

 

על השאלה השניה אפשר לומר שמקום פטור כלל אינו רשות, שהרי אינה אלא כל מקום שאינו רשות היחיד, רשות הרבים או כרמלית…. דיון זה נוגע למה שהתבאר בשיעור הכללי של ראש הישיבה, עיין שם.

לשאלה הראשונה – למה הבבלי לא מנה מבואות שאינן מפולשין – הראשונים עונים:

תוס’– ‘קרפף’ (כדין מבואות שאינן מפולשין) הוא רשות היחיד לעניין הלכות מסוימות, ולענין הלכות מסוימות הוא ככרמלית. והרי כבר שנינו רשות היחיד ושנינו כרמלית, הרי כבר כלולה רשות זו ברשויות הנמנות. ארבע רשויות חלוקים בהלכותיהם, ומאחר ולקרפף אין הגדרה יחידית אינו נחשב כרשות בפני עצמה- שיטת הבבלי.

כאשר רש”י מפרש את פירוט ההלכות של רשויות השבת בברייתא, הוא נתקל בבעיה כאשר מגיע למבואות שאינן מפולשין, ומקשה בד”ה ‘לא עירבו אסורין’ שלא מנינו את המבואות שאינן מפולשין כרשות שבת. והוא עונה, שזה רשות היחיד גמור, ורק מדרבנן אסרו לטלטל, וממילא נכלל הוא ברשות הראשונה שמנתה הברייתא.

לפי הר”ן, אנחנו מסתכלים על איסורי התורה, מדאורייתא, ולכן לא מונים את המבואות שאינן מפולשים. אך קשה מזה, שהרי מנו את כרמלית, שמדאורייתא פטור בה. מדאורייתא חצרות ומבואות שאנין מפולשים נחשב כרשות היחיד, וזה כבר כלול ברשות היחיד (בדומה לרש”י).

 

אך הירושלמי- אעפ”כ מונה את זה כרשות בפני עצמה, מדוע?

 

נראה שהירושלמי מתייחס למקום זה כרשות בפני עצמה אע”פ שזה רק מדרבנן.  הירושלמי רואה את זה כהגדרת רשות ממש!

 

ונראה לבאר כך:

חילוק מפורסם, שדיני דאורייתא הם בחפצא, ולכן כאשר סוכה פסולה מהתורה אינה סוכה כלל, הבעיה היא בעצם הסוכה. אבל במקרה בו הסוכה פסולה מדרבנן– היא סוכה, אבל אל תשב בה- זה בגברא.

 

נראה לומר שארבע רשויות שבת זה ארבע חפצות, שמוגדרות כארבע מקומות, בעלי מהות עצמית מסוימת. אבל מבואות שאינן מפולשין, המקום הוא רשות היחיד, והאיסור לטלטל בהם אינו אלא בגברא, אבל לא בחפצא. ההלכה שלא לטלטל אינה בחפצא אלא על האיש, אבל אינה נוגעת בהגדרת הרשות.

כרמלית היא בודאי רשות מסוימת בחפצא שלה! זהו מקום שמדאורייתא פטור בו, אלא שחז”ל אסרו מדרבנן. אבל זו רשות. להבדיל ממקום פטור שאינו רשות כלל.

כך יש להבין את הבבלי, שמיאן למנות את המבואות שאינן מפולשין כרשות בעלת הגדרה עצמית.

 

 

מה יאמר על כך הירושלמי, תלמודא דבני מערבא?

 

נקדים בדברי הרב זצ”ל במוסר אביך (פרק א’, ה’):

ענין סייגות התורה אינו מצד עצם ההבאה לעבירה, רק שכמו שהעבירה רעה בעניינה, כמו כן כל העניינים שמקושרים בה בקשר עילה ועלול, רעים בעניינם. וכדאי לפרוש מהם מאוד.

 

הרב אומר, שכאשר חכמים אוסרים דבר מסוים כסייג לתורה, אין זה רק בעיה בגברא, שהוא עלול לחטוא, כלומר זה הסיבה לאסור, אלא זה סימן שמעשה זה הוא בעייתי בפני עצמו.

 

כמו כן כאן, העובדה שחז”ל אסרו לטלטל במקומות אלו, זה סימן שיש בהם מהות עצמית, שראוי לאסור בה טלטול. חז”ל מלמדים אותנו שיש כאן הגדרה מיוחדת של רשות.

 

 

 

שיעורים נוספים